top of page

שמי שירה רובינס, יוצרת שיטת  ™LifeDance
בת 40 ואם לשני ילדים. כילדה וכנערה אהבתי הראשונה הייתה לרקוד! מגיל 4, אני זוכרת את עצמי, מעוטרת בחצאית טוטו ורודה, מתייצבת בסטודיו בלט פעמיים בשבוע. האהבה התחזקה בנעוריי והגיעה לשיאה במבחני הבגרות במחול, בהם ביליתי ימים כלילותבסטודיו למחול...ואותם צלחתי בהצטיינות. אך נתיב החיים שלי השתנה, כמו בקרב רוב הנערות בארץ, עם גיוסי לצבא. לאחר שירותי בצה"ל, בחרתי כמו הרבה צעירים לצאת לטיול של שנה וחצי במזרח הרחוק, 7 כשחזרתי נכנסתי למסלול של שנים של לימודי הומיאופתיה בשילוב עם רפואה קונוונציונלית. ביסוס קליניקה גדולה, התמחות בתחום ההריון והלידה.. וזאת תוך כדי נישואין לאיש יקר ואהוב והפיכתי לאמא בפעם הראשונה.

 

התחתנתי בגיל 23 , צעירה ומלאת תושיה. כך, לפני כ- 7 שנים, סיפורי אודות זוג נשוי בתוספת שני ילדים מקסימים וקריירה מצליחה – "החלום האמריקאי" בהתגלמותו, מקבל תפנית מפתיעה כאשר בעלי החל תהליך של חזרה בתשובה. הפערים ביננו החלו לצד קשיי החיים הרגיל, של זוג צעיר עם ילדים, החלו להעמיק. כל הזמן ניסיתי לגשר ולעבוד על הזוגיות שלנו. רציתי לקוות שזה לא אבוד, הרי מדובר בחבר הכי טוב שלי – לא יכולתי להרים ידיים.

מול הזוגות הנשואים, ניצבת לרוב הבעיה של אובדן רגש ותשוקה - במקרה שלנו האהבה לא שכחה כל כך מהר, אך פערים תהומיים של השקפות עולם ואורח חיים פשוט לא אפשרו לברית זו להתקיים. בשלב מסוים, הדרך לשרוד היה לוותר חלקים מהותיים מנפשי על מנת לשמר את המשפחה. דברים שיאפשרו לו לחיות את אמונותיו...אני בחרתי לוותר על חלקים בתוכי על מנת להחזיק את המשפחה ביחד, אני בחרתי לעשות דברים שלא עולים בקנה אחד עם האופן שבו ייחלתי לחיות את חיי, כי אם לא...לא היה מקום בחייו ובעולמו של בעלי. זה נמשך מספר שנים. שנים של מלחמת ההתשה – אני עם עצמי, מול העקרונות שלי, מול האמונות שלי, מול ההרגלים שלי כאשר מולי מי שאמור היה להיות חברי הטוב ביותר החבר הכי טוב שלי, אב ילדיי...

לא אתאר את כל מסכת הטלטלות הרגשיות אותה עברתי במהלך המאבק הזה והניסיון שלי למצוא את האיזון בתוך הזוגיות. תוך כדי שהוא הולך ומתחזק באמונותיו - חוויה שהפכה מאינטימית של שנינו, לניכור גדול. מצאתי עצמי תחת ביקורת קשה מאד של רבנים על היותי רעיה רעה ודרכי ההתמודדות שלי עם התפתחותו של בעלי. המסע הזה הסתיים בגירושין.

 

אודות שירה רובינס

כך התחיל פרק ב' בחיי...אם צעירה עם תינוק בן שנה וחצי, וילדה בת ארבע, יוצאת אל מסע הישרדות. הפכתי לאם חד הורית עם חובות של עשרות אלפי שקלים נדוניה מהנישואים. היה ברור שאני חייבת לאסוף את עצמי, להתחיל מאפס אבל לא ידעתי מהיכן לגייס כוחות. עבדתי שבעה ימים בשבוע, שעות בלתי מוגבלות, כשהורי מתגוררים בחו"ל ומשפחתו של הגרוש ניתקו עימי קשר בעקבות הוראות הרבנים. כאקט חירום בחרתי להציל את נפשי על ידי בחירה קטנה אך משמעותית מאד עבורי - בחרתי לחזור לאהבתי הראשונה , ריקוד!

 

חוג ריקוד קרוב למקום מגוריי, אליו הייתי מגיעה בתחילה פעם בשבוע, כשראיתי כי טוב, הגדלתי מינונים.. וברגע שהבנתי שהדבר מאפשר לי ניתוק מוחלט לרגעים ספורים, שאפשר לי לצלול לעולם שלי ולהתמלא בכוחות, הייתי מגיעה לסטודיו מדי יום- הריקוד הפך לתרופה היומית שלי . אז, ברגע שמצאתי מזור, נסגרה בפניי דלת גדולה מאד. זה היה אירוע שעתיד היה לשנות את חיי לחלוטין. אירוע כואב ומכונן זה, עליו בכיתי ימים ושעות רבים, בדיעבד הפך למתנת חיי. מורתי בסטודיו ביקשה ממני לא להגיע יותר לשיעוריה בטענה כי אני מאיימת עליה, ויש לי את הפוטנציאל להפוך למתחרה שלה. אז הרגשתי שקרס עולמי, לא הבנתי על מה היא מדברת – היום אני מבינה כי הפחד שלה היה המראה שלי. כי הסטירות בחיים הם הניצוץ הראשון להתחלה של משהו חדש. שהיציאה מאיזור הנוחות...הוא הדרך היחידה להתחיל שינויים משמעותיים בחיים. זה היה הצעד הראשון בגילוי הייעוד האמיתי שלי – ריקוד החיים - שהתוצר של שלו היא שיטת ™Life Dance.

 

זה התחיל משיעור בודד כתרומה בערב ראש השנה למשפחות נזקקות... בסטודיו ה"שכונתי". אז...התחילו להגיע טלפונים, נשים התקשרו לשאול האם יהיה עוד שיעור?! סירבתי בטענות רבות ותירוצים אין ספור, אך למרות זאת, הטלפונים חזרו, עצרתי לחשוב רגע - כיצד יודע אדם מהו ייעודו ?!

 

כך זה התחיל, התחלנו לרקוד במושב פעם בשבוע. מהר מאוד קיבלתי הזמנות גם מהערים הסמוכות – הפעם כבר למדתי: נותנים לך הזדמנות, תיקחי. יום העבודה שלי נהייה מוצף בחולים בקליניקה בבוקר, ילדיי אחר הצהריים, והריקוד בערב. את מערכי השיעור כתבתי בלילה וחוזר חלילה, כאשר הברק בעיניים מתחיל להופיע וחיוך חושף שיניים.

 

בתחילה הכל היה מאד ראשוני וניסיוני, אני ניסיתי, הבנות נתנו פידבק. אני התבוננתי ולמדתי אותן, והן הגיבו אלי....הן חשבו שהן באו ללמוד אצלי, אך למעשה הן היו המורות שלי. דרכן הבנתי מה צריך, איך ללמד ומה עושה טוב ומעצים נשים. היה לי חשוב להשיג חופש מבפנים, תחושת חרור. לחבר את התחושות האלה לזיעה וריקוד, להתעצב פיסית למקביל לעיצוב וייצוב נפשי. כורח הנסיבות הפך את הצורך ביצירתית שלי להפוך לחלק בלתי נפרד מחיי, לחדד את האינטיליגנציה הרגשית ולהיות בנתינה אמיתית..

 

עם הזמן נחקקה בי ההכרה הבלתי מעורערת כי חווית השמחה והעוצמה של הנשים...היא השמחה והעוצמה שלי. החוזק שלהן...הוא החוזק שלי. האהבה שלהן...היא האהבה שלי.. כי הריפויי שלהן...הוא הריפוי שלי.

 

כי הן השיקוף של הפנימיות אותה אני בוחרת לעצמי.. כי כל מה ש ™Life Dance עבור כל אחת ואחת מהן...זה הכל בתוכי.

bottom of page